הצעת מגשר

הצעת מגשר

הצעת מגשר בתהליך הגישור היא אפשרות שמועלית לאחר שהצדדים הגיעו לנקודה בה מיצו את ניסיונותיהם להגיע להסכמות בעצמם במסגרת הגישור או כאשר המגשר רואה אופציה לפתרון ודאי אשר יתקבל רק במידה וגורם חיצוני יציע אותו. עולם הגישור חלוק ביחסו לשימוש באופציית הצעת מגשר. ישנם מגשרים המתנגדים לה משום שלטענתם הדבר עומד בניגוד לעיקרון הבסיסי של הגישור לפיו על הצדדים להגיע להסכמות בעצמם. לתפיסתם של המתנגדים, מדובר בפועל בהצעת פשרה, ופשרה אינה אמורה להיות חלק מהגישור. עם זאת ישנם מגשרים העושים שימוש בהצגת מגשר הן כמענה לדרישתם של הצדדים או כאשר הם מזהים שמו”מ הגיע למבוי סתום ואין אלטרנטיבה טובה יותר. כך או כך, מדובר באפשרות העומדת בפני כל מגשר כחלק מסל הכלים איתו הוא מגיע לתהליך, אך אין הכרח להשתמש בה.

במידה ובוחר המגשר להציג הצעת מגשר ישנה חשיבות עצומה לדרך בה הוא בוחר לעשות זאת. אחת הטכניקות האפקטיביות ביותר לעשות זאת היא באמצעות טקטיקת ה-“what if?”. לפי טקטיקה זו בוחר המגשר להציע את הצעתו בצורה של שאלה לשני הצדדים באופן סימולטאני. כך, במידה ושני הצדדים מקבלים את ההצעה ניתן להשתמש בכך כבסיס להסכם. במידה ואחד הצדדים אינו מקבל את ההצעה, אין דרך לדעת כיצד הצד השני היה מגיב אליה. שיטה זו מתמודדת עם הנטייה של מגושרים לבצע פשרות רק אם יש בצדם הסכם שמיטיב איתם אבל חוששים לעשות זאת במידה והדבר לא יוביל להסכם אך יחשוף את העובדה כי היו מוכנים להתפשר.

להצעת מגשר שני יתרונות בולטים. הראשון, היא מאפשרת לצדדים דרך מוצא כאשר הם מגיעים למבוי סתום בשיח ביניהם. כאשר שני הצדדים מסכימים להצעת המגשר היא למעשה הופכת להסכמה לכל דבר בין הצדדים. השני, היא מאפשרת לכל אחד מהצדדים לשמור בתוך דינמיקת המו”מ על תדמיתו מול הצד השני. יותר קל לכל אחד מהצדדים לחיות עם ההרגשה שנענה להצעתו של גורם שלישי אובייקטיבי מאשר שהתפשר או ביצע ויתורים משמעותיים בשל דרישה של הצד השני. 

הצעת מגשר

על אף היתרונות שיש להצעת המגשר על תהליך הגישור, על המגשר לנהוג בזהירות כאשר הוא מציע הצעת מגשר משום שעליו לשמור על אובייקטיביות וניטרליות. כדי לעשות זאת עליו להקפיד על מספר נקודות: ראשית, עליו להדגיש בפני הצדדים שהצעתו היא אינה אופציה מחייבת וכן לנסח אותה ככזאת. בנוסף עליו להציע הצעה הנוגעת לנקודה ספציפית של המבוי הסתום אליו הגיעו הצדדים ולא להציע פתרון הוליסטי לסכסוך כולו. כמו כן על המגשר להיצמד למדדים אובייקטיביים ולקיים פגישות נפרדות במקרה הצורך בהן ינסח הצעות היפותטיות.  

האובייקטיביות והניטרליות חייבות להישמר משום שהן קריטיות לתהליך. שני אלמנטים אלה מגנים על המגושרים מפני שתי תופעות פסיכולוגיות מאוד שכיחות בתהליכי גישור. הראשונה היא נטייה לחשדנות (REACTIVE  DEVALUATION). מדובר בנטייה טבעית של כל אדם לגלות חשדנות כלפי הצעה המגיעה ממי שנתפס אצלו כיריב שלו במו”מ. לעתים יתפסו מגושרים את הצעת הצד השני שהצעה שאינה מיטיבה איתם על אף שהיו מסכימים לה בבסיסה בטרם הוצעה ע”י הצד ה”יריב”.

הנטייה השנייה אותה אמורות לנטרל האובייקטיביות והניטרליות, היא הסלמה והקשחת עמדות (ESCALATION). אנשים הנמצאים בתהליך של מו”מ מתרגמים לעתים גמישות אותה מגלה הצד השני כפתח להקשחת העמדות הראשוניות שלהם. המנגנון של אנשים אלה פועל כך שוויתור של הצד השני יוביל לוויתורים נוספים ולכן ישתלם להם להקשיח עמדות ולהשיג יותר.

לסיכום הדברים, הצעת מגשר צריכה להיות מוצעת רק במקרי קיצון וכשאין ברירה אחרת. אך במידה ומוצעת הצעת מגשר, היא צריכה להגיע רק כאשר לדעתו של המגשר אין שום אפשרות אחרת שתעלה מהצדדים עצמם. זאת מכיוון שהיא יכולה להכשיל את הגישור או לקחת אותו לכיוון של פשרות שאינן אמורות להיות חלק ממנו. על כן הצעת מגשר צריכה להיעשות תוך הקפדה על ניטרליות ואובייקטיביות, שאם לא כן יפגע הדבר משמעותית בסיכויי ההצלחה של הגישור.

 

השאר תגובה

הוידיאו החודשי

לשיחת ייעוץ ראשונית ללא מחויבות

מלאו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם

להתגרש בשלום

עקבו אחרינו בפייסבוק

מאמרים אחרונים

לשיחת ייעוץ ראשונית ללא מחויבות מלאו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם

× מענה מיידי